החלטה בתיק עת"א 24403-08-11

העותר מרצה מאסר של 8 שנים בגין עבירות מין במשפחה.

מדובר בעבירות של מעשה סדום ומעשה מגונה אשר ביצע בבתה של אשתו, בין השנים 2002-2005 (עת הייתה בת 12-15).

נוכח היות העבירות, עבירות מין מחד, ועבירות בתחום המשפחה מאידך, נתבקשו לצורך מתן החלטה בעניין חופשותיו, כך לפי החוק, הן חוות דעת של הועדה לגילוי עריות במשפחה והן חוות דעת של המרפאה לבריאות הנפש (מב"ן).

בעוד שגורמי מב"ן לא התנגדו ליציאתו של העותר לחופשה, הועדה לגילוי עריות התנגדה להוצאת העותר לחופשה.

כמו כן, עמדת ראש תחום טיפול ושיקום בכלא צלמון בו שוהה העותר, הינה כי בכל מקרה אין להמליץ על יציאת העותר לחופשות, זאת נוכח היותו זקוק לתהליך טיפולי מעמיק ואינטנסיבי לצורך הקטנת רמת מסוכנותו במהלך חופשה (נספח ד' לכתב תשובת המשיבים).

בעתירתו מלין העותר על כך כי אין מתירים לו לצאת לחופשות.

אני מוצא לציין כי העתירה שהוגשה בשם העותר כללה 18 עמודי טענות ולא מצאתי להתייחס בפרוטרוט לכל אחת ואחת מן הטענות, אלא בתמצית, שכן לטעמי מדובר בפירוט מופרז של הטענות.

לטענת העותר, החלטות ועדת גילוי עריות נתקבלו שלא על פי הוראות נוהל 3.37 של משרד הרווחה ומכל מקום המסקנות בהן עומדות בניגוד למסקנות של גורמי מב"ן, אשר סברו כי העותר יכול לצאת לחופשה ולא מתקיימת ממנו מסוכנות מינית.

לטענת ב"כ העותר, לעותר יש מוטיבציה לעבור טיפול לעברייני מין והוא אף השתלב בקבוצה של "מודעות עצמית" והפיק ממנה תובנות ראויות ואף לפי חוות דעת של וג"ע מחודש 05/2011, התנהגותו מתוארת כמתונה יותר והוא לומד להקשיב ולקבל.

עוד צוין כי העותר התגרש מאמה של הנפגעת וניתק מגע עם הנפגעת ואמה והוא מצוי בקשר זוגי עם בת זוג אחרת. העותר מבקש לטפל באמו הקשישה והחולנית. התנהגותו בכלא לכשל 6 שנים היא תקינה וללא כל דופי.

העותר צירף לעתירתו חוות דעת של קרימינולוגית קלינית מטעמו ואשר ממצאיה לכאורה סותרים את חוות הדעת של ועדת גילוי עריות שלטענתו לא פגשו בו כלל, לא ראיינו אותו ולא התרשמו ממנו באופן בלתי אמצעי כפי שהתרשמה ממנו המומחית מטעמו.

עוד טען העותר, כי עמדת שב"ס נגועה באי הפעלת שיקול דעת עצמאי וסביר על ידו בבחינת ההמלצות המקצועיות.

עוד טען העותר ועמד על השיקולים העומדים בבסיס הענקת חופשה לאסיר, הן בהיבט האישי של האסיר והן בהיבט הציבורי.

המשיבים ביקשו לדחות את העתירה בתשובתם. הם טענו כי החלטתם מבוססת על המלצות של ועדה מקצועית (וג"ע) ועל כן סבירה היא ולא נפל בה כל פגם. הם היפנו גם לעמדת ראש תחום טו"ש שלפיה, על העותר לעבור טיפול מעמיק ויסודי להפחתת מסוכנות בטרם יוצא לחופשה.

במהלך הדיון שהתקיים בפניי, הגישו הצדדים מסמכים שונים ובין היתר הוצגו בפניי חלקם החסוי של החלטות וג"ע מיום 02/05/11 ומיום 09/10/11.

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים מכאן ומכאן ועיינתי עיין היטב במסמכים השונים, סבורני שאין ממש בעתירה ודינה להידחות.

נפסק לא אחת כי החלטה של המשיבים בדבר חופשותיו של אסיר המסתמכת ונשענת על המלצות של ועדה מקצועית הינה החלטה סבירה, שבית המשפט לא ימהר להתערב בה, אלא בנסיבות מיוחדות (ראה עע"א 205/09).

באשר לטענת העותר כי ועדת גילוי עריות לא בחנה אותו באופן אישי והוא לא הופיע בפניה, נפסק כי לאסיר אין זכות קנויה להופיע בפני ועדה מעין זו (ראה רע"ב 3159/02, רע"ב 10949/02).

מכאן לטענת העותר שלפיה מחויבת הייתה וג"ע לשתף בדיוניה נציג מטעם מב"ן.